קוראים לרה"מ ולשר הביטחון:
עוד ניתן לעצור את הגירוש הכפוי של התושבים הפלסטינים שגרים כבר שנים רבות בדרום הר חברון בשל ההכרזה על "שטח אש", שבאורח פלא לא נוגעת לתושבי המאחזים הבלתי חוקיים באותו האזור.
על מה אנחנו נאבקים?
קהילת מסאפר יטא שבדרום הר חברון כוללת 19 כפרים בשטח C של הגדה המערבית הכבושה, שתושביהן גרים כבר שנים רבות באזור. למרות זאת, ולמרות הראיות הרבות למגוריהם הממושכים באזור, לשמונה מהכפרים נשקפת סכנת הריסה ועקירה של התושבים מבתיהם. זאת לאחר מאבק ארוך שנים נגד גירושם מאז שהצבא הכריז על האזור של הקהילה הפלסטינית כ"שטח אש". באורח פלא, לאחר שהוקמו בשטח בסמוך מאחזים בלתי חוקיים – שהם כמובן התנחלויות ליהודים בלבד – בצבא שינו את תוואי שטח האש כך שהמאחזים לא יפגעו, אבל ניסיונות הגירוש של התושבים הפלסטינים ממשיכים. בזמן האחרון הצבא התחיל לנצל את שטח האש לתרגילים באש חיה, עוד בטרם פונו משם התושבים, וכך – באופן צפוי לחלוטין – נפגעו מבנים שבהם שהו גם ילדי מסאפר יטא. התרגילים הופסקו זמנית רק לשלושה ימים במהלך ביקורו בן שלושת הימים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. לאחר מכן, לא רק שהאימונים התחדשו, אלא בצעד שקשה להסביר אותו, הצבא החרים באחרונה את עוקבי המים של התושבים הפלסטינים, בשעות הצהריים, בשיא החום של הקיץ.
אבל עוד לא מאוחר: ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ יכולים להחליט שהאכזריות הזו חייבת להיעצר. הצבא הישראלי לא יקום ויפול על שטח האש הזה.
תשאלו – ובצדק – איך זה יכול לקרות? לצערנו, כמו הרבה מקרים בשטחים הכבושים, יש חוק אחד ליהודים וחוק נפרד לפלסטינים.
ב-4 במאי 2022 בג"ץ דחה עתירות מרובות של התושבים הפלסטיניים בשמונה כפרים בקהילת מספר יטא, שביקשו לעצור את צווי הפינוי, תוך התעלמות מראיות ועדויות למגוריהם במקום במשך שנים רבות. אבל הפרשה החלה עוד ב-1980, אז קבע הצבא הישראלי שזהו אזור צבאי מוגבל שישמש לאימונים. בנובמבר 1999 גירש הצבא את כל תושבי מסאפר יטא, אולם צו ביניים שהוציא בג"ץ במרץ 2000 איפשר להם לחזור עד להחלטה סופית, ובתנאי שלא ישחזרו את בתיהם. מאז מנעה הרשויות מהתושבים אפילו להתקין פאנלים סולאריים או בורות מים.
בג"ץ ביסס את החלטתו הסופית על התפיסה הפגומה כי לפקודות הצבאיות הישראליות יש עדיפות על פני המשפט הבינלאומי, תוך התעלמות מראיות ועדויות רבות לנוכחות התושבים בשטח במשך שנים רבות קודם לכן – והחלטות כאלה, לצערנו, נפוצות ביותר בכל הנוגע לפלסטינים, במיוחד בשטחים הכבושים. סיווגים שרירותיים אלה מהווים מרכיבים מרכזיים במשטר הממוסד של ישראל של דיכוי ושליטה שיטתית בפלסטינים.